פסק-דין בתיק ת"א 3012-09

התובעים הינם בעלי הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 71 בגוש 30104, ברח' שמואל הנביא 99 ירושלים (להלן: " המקרקעין"). ביום 20.12.2001 פורסמה הודעה לפי סעיף 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943, לפיה הודיעה הנתבעת כי  מרבית שטח המקרקעין דרושים לה לצרכי ציבור (להלן: " הודעת ההפקעה"). במסגרת הליכי הפינוי ומסירת החזקה, נקטה הנתבעת בהליכים משפטיים כנגד התובעים (ה"פ 1220/02). במהלך הדיון, הושג בין הצדדים הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, ביום 15.5.2003 (להלן: " הסכם הפשרה"). על פי הוראות הסכם הפשרה, היה על התובעים למסור את החזקה במקרקעין ביום 9.6.2003 ומנגד, לשלם לתובעים את סכום פיצויי ההפקעה שאינו שנוי במחלוקת, בסך השווה בשקלים ל-246,000 דולר (להלן: " הסכום שאינו במחלוקת") והכל, בתנאים ובמועדים שפורטו שם. עוד נקבע, כי הצדדים ימנו שמאי מכריע (להלן: " השמאי המכריע"), לעניין שווי הנכסים ודמי הפינוי הראויים (להלן: " פיצויי ההפקעה"), ויתרת הפיצוי, המגיעה לתובעים, לטענתם, אם בכלל (סעיף 5 להסכם הפשרה).  הצדדים הסכימו על לוח זמנים להליך בפני השמאי המכריע ובככל זה, על  דרכי תשלום הפיצוי שיקבע, בניכוי הסכום שאינו שנוי במחלוקת, ככל שיקבע ומועד התשלום (סעיף 5.יב שם). עוד הוסכם, על מנגנון לתשלום יתרת הפיצוי, ככל שזה לא ישולם במועד (סעיף 10 להסכם). לענייננו, יש לציין, כי הצדדים הסכימו, בגדר לוח הזמנים, כאמור, כי יתרת הפיצוי תשולם בתוך 21 יום מיום קבלת השומה, בערכים נומינאליים ועל פי שער היציג של הדולר ביום התשלום בפועל (סעיף 5.ג להסכם). עוד הוסכם (סעיף 5.י) כי הצדדים יהיו רשאים, לאחר הכרעת השמאי, לשלוח לו שאלות הבהרה, לזמנו לחקירה על עניינים הנובעים משאלות ההבהרה, כאשר בשאלות משפטיות נקבע, כי הסמכות תהיה נתונה לבית המשפט בלבד. הצדדים קיימו הליך של שמאות מכרעת בפני השמאי המכריע מר יעקב ביר ואולם, בהמשך ביקשו התובעים את פסילתו, שאושרה (רע"א 4839/06) ותחתיו, מונה שמאי אחר, מר חיים בריקסמן, אשר לאחריו (בעקבות התפטרותו), מונה השמאי מר יריב סיקרון (להלן: " השמאי המכריע"). חרף זאת, לא הושלמה השומה המכרעת, מסיבות שונות שאין כאן המקום לפרטן ובחלוף הזמן, הוגשה התובענה דנא לפיצויים, על פי הדין, בסך של 1,258,000 דולר ועל יסוד חוות דעת מומחה התובעים.

בהגנתה, טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה ולקיים את הוראות הסכם הפשרה, לעניין הליכי השומה המכרעת. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי לא מוטלת עליה חובה לשלם פיצויים בגין מבנה או מבנים שהוקמו ללא היתר, כדין ובהמשך הוסיפה וטענה, כי יש לנכות מסכום הפיצויים 40% משווי המקרקעין נוכח זכותה מכח הדין, להפקיעם, ללא תמורה. במהלך הדיון הוסכם לשוב ולפעול על פי הוראות הסכם הפשרה ובגדרו, לפנות לשמאי המכריע, אשר התבקש לערוך שומה מכרעת, לעניין פיצויי ההפקעה. ביום 31.12.2009, ערך השמאי את שומתו (להלן: " השומה המכרעת" (. בסעיף 3 לשומה המכרעת קבע השמאי את המועד הקובע, לעניין השומה, 60 יום לאחר פרסום הודעת ההפקעה, קרי: 20.2.2002 (להלן: " המועד הקובע"). נוכח מחלוקות משפטיות, בין הצדדים (לעניין הפקעת 40% משטח המקרקעין, ללא תמורה ולעניין פיצוי בגין שטחים מבונים ללא היתר), קבע השמאי, בסיכום חוות דעתו, ארבע חלופות (ס' 11 לשומה), בהתאם ולענייננו, על פי החלופה הרביעית, קבע את שיעור הפיצוי, בסך של 678,000 דולר, בהנחה שאין לנכות 40% משווי המקרקעין, ומאידך, מבלי להתחשב בשווי השטחים המבונים, ללא היתר (להלן: " סכום הפיצוי").

נוכח המחלוקות המשפטיות, כאמור, ומשלא עלה בידי הצדדים לישבן, בפשרה, נקבע הדיון להגשת עדויות בתצהירים ובהמשך, לשמיעת הראיות. בתצהיריהם, טענו התובעים כי במהלך המו"מ שקדם להסכם הפשרה לא טענה הנתבעת, לעניין זכותה להפקעת 40% משטח החלקה, ללא פיצויים והוסיפו, כי נוכח ההפקעה לא הושבחה יתרת החלקה שנותרה בידם. התובעים הוסיפו וטענו, כי במסגרת המו"מ התנגדו להחרגה של השטחים המבונים ללא היתר והדגישו, כי על השמאי המכריע היה לקבוע את שווי "הנכסים" ללא אבחנה בין נכסים "חוקיים" ל"לא חוקיים". מנגד, חזרו נציגי הנתבעת, בתצהיריהם, על טענותיה, הן לעניין ניכוי 40% משטח המקרקעין, והן לעניין החרגת הבנייה הבלתי חוקית.

בתחילת דיון הראיות, הגיעו הצדדים, בהמלצת בית המשפט, להסדר פשרה, לסיום הסכסוך בתובענה בתנאים שפורטו (פרו' מיום 23.5.2011 עמ' 26-27). בגדר הסדר הפשרה סוכם על שיעור פיצויי ההפקעה (ללא מע"מ), על פי החלופה הרביעית שקבע השמאי המכריע, ובניכוי הסכום שאינו במחלוקת. יחד עם זאת, נוכח מחלוקת שנותרה ביניהם, בסוגית שערוך סכום הפיצוי, הסכימו הצדדים, כי בעניין זה יפסוק בית המשפט על דרך הפשרה, ללא נימוקים, ולאחר טיעון קצר בפניו, באשר לדרך השערוך שיש לנקוט.

בתמצית טענו התובעים, כי על בית המשפט לשערך את סכום הפיצוי, מהמועד הקובע ועל פי הקבוע בחוק לתיקון דיני רכישה לצרכי ציבור, תשכ"ד-1964 (להלן: " החוק"), לרבות התיקון מס' 3 לחוק, מיום 15.2.2010 (להלן: " התיקון"). מנגד, טענה הנתבעת, כי אין לשערך את יתרת הפיצוי, נוכח המנגנון שנקבע בהסכם הפשרה ולפיו, ישולם הפיצוי בערכים נומינאליים. בעניין זה טענה, כי השמאי המכריע קבע את סכום הפיצוי נכון למועד עריכת השומה המכרעת ולא למועד הקובע, כפי שנטען. לחלופין, טענה, כי נוכח התנהלות התובעים בתובענה, אשר גרמו להתמשכות ההליכים, אין לשערך את סכום יתרת הפיצוי ולמצער, אין לעשות כן, ממועד עריכת השומה המכרעת. 

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות על נספחיהם ובכלל זה הוראות הסכם הפשרה, התרשמתי מתצהירי הצדדים, עיינתי בשומה המכרעת, שקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, המשפטיים והעובדתיים, הערכתי את הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהם, התחשבתי בשיקולי צדק, הוגנות וסבירות, כמו גם בעצם מתן ההסכמה לפסיקה בפשרה, הגעתי לכלל מסקנה, כי בעקרון יש לקבל את עמדת התובעים, לעניין שערוך פיצויי ההפקעה, בהתאמות קלות, הנובעות מהסכם הפשרה ובמתכונת כדלקמן:

הנני קובע כי סכום הפיצוי יומר לשקלים על פי השער היציג של הדולר האמריקאי ביום 1.10.2003 (וזאת, בהתחשב בלוח הזמנים שנקבע, בהסכם הפשרה, לקיום הליך קביעת פיצויי ההפקעה לפני השמאי המכריע ומועד התשלום, לאחריה - ס' 5.יב, שם). ממועד זה, יישא סכום הפיצוי הפרשי הצמדה וריבית, כקבוע בסעיף 8 לחוק (ובהתחשב בתיקון לחוק, ממועד התיקון, קרי: 15.2.2010) ועד למועד מתן פסק הדין.

מסכום פיצויי ההפקעה המשוערכים, כאמור, ינוכה הסכום שאינו במחלוקת, שאף אותו יש לשערך, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד התשלום לתובעים (או למי מטעמם) ועד למועד מתן פסק הדין.

יתרת הסכום תשולם בתוך 21 יום מיום מתן פסק הדין, בתנאים שנקבעו בהסכם הפשרה (ס' 5.יב(6-7)), בשינויים המחוייבים ולאחריה, תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בתוספת ריבית מוסכמת, בשיעור של 0.25% לכל שבוע של איחור (כקבוע בסעיף 10 להסכם הפשרה) ועד למועד התשלום בפועל.

בנסיבות העניין ומשפסק הדין ניתן בפשרה ולנוכח תוצאת פסק הדין, תישא הנתבעת באגרת המשפט, הוצאות שכר טרחת השמאי המכריע (בלבד) וכן שכ"ט עו"ד התובעים, בשיעור של 15% מסכום הפיצוי( המשוערך) , בתוספת מע"מ כחוק.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,  כ' באייר תשע"א, 24 במאי 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: